אדריכלות ישראלית- ים-תיכונית
ההתייחסות של אדריכלים למאפיינים של מקום מהווה חלק מתפיסת האדריכלות כאמנות הנותנת ביטוי לרוח של תקופה ושל חברה, והמהווה חוליה ברצף תרבותי הנמשך מהעבר לעתיד.
מהות האדריכלות הים תיכונית היא ההקשר והיחס בין בניין לבניין, בין המלא לריק בעיר, בהיררכיה הנזילה שבין הציבורי לפרטי ובין החוץ לעיצוב פנים, בקשר של האדריכלות ובינוי העיר לים. האקלים הנוח הוא המהות של התכנון הים תיכוני.
לפי האדריכלית פרופ' ברזקי א. האקלים הנוח גרם לכך שהבנייה הים תיכונית לא משמשת כמשהו מגונן, אלא פתוחה אל החוץ, והביטוי הבולט ביותר לכך הוא המרפסת.(גיל, 1997)
המאפיין הבולט של החברה הישראלית , כחברה חדשה במקום חדש, הוא הניגודיות שבתהליך חיפוש ההגדרה העצמית, הרצון לדבוק בערכי העבר, מצד אחד, והרצון לבנות חברה חדשה המושתת על ערכים חדשים, מן הצד האחר. קיים גם ניגוד בין הכמיהה להתמזגות עם הסביבה החדשה לבין ההסתגרות מפני הסביבה הזרה והמאיימת. (דובשני,2000)
מרפסת
הגדרה- הכוונה במונח "מרפסת" היא גם לקרוי "גזוזטרא". קיים בלבול טרמינולוגי בין שני המונחים הנובע אולי מן המקרים הגבוליים בהם קשה להבחין בין השתיים. בד"כ, המונח "מרפסת" משמעותו כמו "Verandah " בלעז והיא רחבה ושקועה חלקה או כולה בבניין. המונח "גזוזטרא" קרוי בלועזית "Balcony" וזו צרה (עד 1.20 מ') כזיז בולט מהקיר.
ע"פ רם כרמי ההבדל בין האחת לשניה הוא בזה : בגזוזטרה הצרה והקטנה, אתה יוצא להציץ אל הרחוב, לתת מבט חטוף, כמו בתיאטרון, בלקוני: צא וצפה. ואילו המרפסת היא חדר נוסף חדר ללא תקרה. אתה ומשפחתך יוצאים למרפסת ליהנות מן הבריזה. המרפסת באה להחליף את הפטיו, שהוא בעצם חדר עם תקרת שמיים.(כרמי,2002)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה